רס"ר שמועתי
"סיקרט" האפליקציה החדשה שפותחה ע"י כמה מתכנתים אנונימיים יצאה לפני כמה חודשים וכבר מכה גלים בעולם כולו. כמו ששמועות על מצב המלחמה בארצות הברית היו עוברות בין העבדים השחורים "בין הכרמים" (through the grapevine) האפליקציה משמשת אנשים בעיקר כדי לחלוק את הסודות שלהם בצורה אנונימית עם חבריהם לפייסבוק. כך למשל כאשר תדפדפו בין הסטטוסים השונים באפליקציה תגלו שלמישהו מבין חבריכם בפייסבוק יש בעיות חרדה מגיל צעיר או שאולי אחת מהחברות שלכם ברשימה מנהלת רומן סוער עם הבוס במשרד. בצורה זו, האפליקציה מאפשרת לאדם הפרטי בבית לפרוק את הסודות הכי כמוסים אשר על ליבו, ללא הצורך להזדהות.
באופן מפתיע אפליקציית הסיקרט שכל כך פשוטה מבחינת המבנה הטכנולוגי שלה, מסובכת הרבה יותר מבחינה משפטית. עם הורדת האפליקציה למחשב שלנו, אנו נידרש לאמת את פרטי הפייסבוק והמייל שלנו, כאשר האפליקציה מבטיחה לנו סודיות ואנונימיות מוחלטת. כלומר, שהפרטים האישיים שלנו לא יועברו לאיש. אך האם האפליקציה תוכל לשמור על הבטחתה? האם תמיד תוכל לשמור את פרטינו בסודיות? האם במקרים חמורים תהיה מחויבת לגלות את מפיץ הסוד?
ומה קורה בפועל?
מעבר לסודות אישיים, הרבה פעמים, אנשים בוחרים לחלוק את חוות דעתם על הבוס שלהם, חבריהם ללימודים וחבריהם לעבודה, או לגלות מידע אודות אחרים, כמו עסקה גדולה במקום עבודתם או עבירות פליליות של אחרים. לעיתים הסוד שלהם מסתכם בקללות נמרצות, איחולים "לבביים" או סתם הערה פוגענית הנשלחת לחלל הסיקרט ומכתימה את שמו של נושא ההודעה.
חופש הביטוי ואנונימיות מול זכויות אחרות
כמעט בכל מקום אחר ברשת, האנונימיות אינה מוחלטת וניתן להגיע לאדם שפרסם את ההערה. בסיקרט, כאמור, הכל אנונימי במאת האחוזים, והדרך אל מפרסם ההודעה בעייתית, ועדיין אין לכך פתרון משפטי, אלא רק פתרון בהתהוות.
אחת הבעיות המהותיות בסיקרט היא בעיית הצנזורה – האם ניתן לאסור על חלק מההודעות להתפרסם מראש, על ידי צנזורה, בשל הנזק שהן עלולות לגרום? האם זה לא עלול לפגוע בחופש הביטוי של המפרסם? והאם החברה שלנו מעוניינת בחופש כל כך נרחב כשאין אף אחד שעומד מאחוריו?
בניגוד לדין האמריקאי שדוגל בדוקטרינת אי המניעה – דוקטרינה שאומרת שלא מטילים צנזורה על ביטוי של אדם לרבות: ספר, מאמר תשדיר פרסומת או כל צורת פרסום אחרת. הדיו הישראלי, דווקא מקפיד לשמור על חופש הביטוי, ויחד עם זאת הוא אינו מזניח את זכותם של הקורבנות לשם טוב, וכך אנו רואים מספר מקרים בהם ביהמ"ש מצנזר יצירה או ביטוי לפני פרסומם, או גילוי זהות של מפרסם דיבה אנונימי (על ידי חשיפת כתובת ה- IP של מחשבו) על ידי חברות האינטרנט, כאשר קיים סיכוי שדבריו יוכחו בבית המשפט כדיבה המזכה בפיצויים.
הסיקרט מצליח לשבור ולחצות את שתי השיטות; הן הישראלית והן האמריקאית, מפני שאלמנט האנונימיות מקשה על איתורו של המפרסם וגם על מניעת הפרסום בדיעבד. בעיות אלו לא נעלמו מעיניהם של המחוקקים בישראל, בעיקר בגלל העובדה שהקורבנות הגדולים ביותר של האפליקציה הם ילדים, שגם אומרים את הדברים הקשים ביותר וגם מעניקים משקל רב לשמעות והפגיעה אצלהם קשה במיוחד, וכבר צוינו בעיתונות הכוונות להגיש הצעות חוק שינסו להגביל את השימוש באפליקציה או לפחות לאפשר להגיע אל המפרסם דרך מאגר המידע של החברה.
המצב המשפטי
נכון להיום מפרסמי לשון הרע באינטרנט עדיין מוגנים תחת הלכת רמי מור שקובעת כי רק במקרים נדירים ניתן יהיה לחייב לחשוף את פרטיו של מפרסם טוקבק אנונימי באינטרנט ע"י חברות האינטרנט או ע"י האתר עצמו. לאחרונה אף החלו סדקים בהלכה זו בצורת מקרים בהם אותרה, בהוראתו של ביהמ"ש כתובת ה-IP של אנשים שהשמיצו שופטים. ככל הנראה מתחילה מגמה חדשה שבה ביהמ"ש ירכך את הנוקשות של הלכת רמי מור נוכח הפגיעות הקשות שנגרמות ברשת. אנו נעקוב בינתיים הן אחרי ההתפתחויות הטכנולוגיות והחברתיות המשתוללות כל הזמן, והן אחרי ההתפתחויות המשפטיות אשר רצות מרחק מה מאחוריה
