הקצאת אופציות לעובדים מכח הסכם

האם הסכם עבודה המעניק לעובד אופציות בחברה, תחת התחייבות החברה לעשות מאמץ מיוחד להשאיר את יחסיות האופציות לסך מניות החברה בשיעור של 1.45%, מחייב את החברה להעניק לו בעת סיום ההעסקה 1.45% ממניות החברה? זוהי השאלה שעמדה לדיון בפני בית הדין האזורי לעבודה בעניין אלי קריצ'מן נ' סטרטסיס בע"מ.
התובע הועסק בחברה הנתבעת כמהנדס מדעי ראשי (CTO) החל משנת 2001. בהסכם ההעסקה נקבע שכרו ל- 35,000 ₪ ברוטו וכן 2,000 אופציות הניתנות להמרה למניות החברה, כאשר החוזה כלל התחייבות של החברה לעשות מאמץ מיוחד כדי להשאיר את יחסיות האופציות לסך מניות החברה באותו השיעור [1.45%]. במהלך השנים, לאור שינויים בשוק ההון וקשיים בגיוס כספים, הגיעו הצדדים להסכמה כי שכרו של התובע יופחת בתמורה למתן אופציות נוספות. בכל אותה עת הנתבעת התחייבה לאפשר לתובע לממש את האופציות במהלך תקופה שנקבעה כתקופת המימוש וכן כי דירקטוריון החברה אינו רשאי לשנות לרעה את כמות האופציות/מניות הניתנות למימוש. בשנת 2008 ביקש התובע לקבל את כמות האופציות שהובטחה לו בהסכמים השונים, כאשר בפנייתו הבהיר שהוא זכאי לאופציות אלה באופן שאינו פוגע בתנאים שנקבעו בהסכם ההעסקה כפי שהוסבר לו בעת החתימה על ההסכמים. כחצי שנה לאחר שטענותיו נדחו ע"י המשיבה, הנתבעת סיימה את העסקתו של התובע לאור "הצמצומים הנדרשים עקב המשבר הכלכלי העולמי והשפעתו על החברה".
התובע טען בבית המשפט כי החברה לא קיימה את התחייבויותיה ולא עשתה מאמץ כדי להשלים את כמות האופציות המוקצות לתובע כדי 1.45% מהון המניות של החברה. כמו כן נטען כי ההסכמים שנחתמו במהלך השנים בנושא האופציות לא כללו ויתור מצידו לקבל 1.45% מהון מניות החברה, וגם אם ויתר היה זה בשל כפייה או הטעייה מצד החברה. מנגד, הנתבעת טענה כי האופציות שניתנו לתובע לפי הסכם ההעסקה פקעו לאחר 4 שנים מיום ההסכם, ובנוסף לכך כאשר חתם בשנת 2007 על הסכם לקבלת אופציות, הנתבע אישר בחתימתו שאינו זכאי לאופציות נוספות.
בית המשפט החליט לדחות את התביעה. נקבע כי בהסכם מ 2007 הוסכם על שינוי בתנאי ההעסקה של התובע ולכן התובע מחויב לשינוי זה. בית המשפט קבע כי התובע הינו איש משכיל בעל תארים אקדמיים מתקדמים ולכן חזקה שידע על מה הוא חותם. גם אם לא היה בכך ביטול ההסכם הקודם, הרי שמרגע שהתובע לא מימש את האופציות שהוענקו לו בהסכם ההעסקה תוך 4 שנים, פקעה התחייבות זו כלפיו וממילא פקעה ההתחייבות ל- 1.45% מהון המניות של החברה. בית המשפט דחה גם את טענתו של התובע לכפייה על חתימת ההסכם מ-2007 שכן לא הוכח שחתם על ההסכם תחת כפייה ולחץ, וגם אם הייתה באפשרותו לבטל את ההסכם תוך זמן סביר, הרי שבשיחותיו עם הנתבעת לא דרש את ביטול ההסכם אלא רק עמד על הדרישה לקבל 1.45% מהון המניות. יותר מכך, בשלב מסוים הנתבעת הציעה לתובע לבטל את ההסכם אך התובע לא קיבל את ההצעה.

השארת תגובה