האינטרנט כמדיום תקשורתי מעלה סוגיות משפטיות רבות אשר ניתן לחלקן לשלושה סוגים. הסוג הראשון הוא סוגיות משפטיות מן הדין הכללי הנובעות מן העובדה כי האינטרנט הוא עוד אמצעי תקשורת כמו טלפון דואר או לוח מודעות. ככזה הוא מעלה שאלות של משפט הדומות לשאלות העולות מתחומי תקשורת אלו. הסוג השני הוא סוגיות משפטיות המועתקות מעולם המשפט המוחשי אל העולם הווירטואלי בשל העובדה שהאינטרנט הוא עוד מדיום לקיום מסחר, מתן שירותים ומידע, ובשל כך הוא נדרש לטיפול משפטי הדומה לטיפול מחוצה לו, כמו דיני חוזים, קניין, קניין רוחני, מידע, פרטיות וכיו"ב. הסוג השלישי הוא תחום המשפט אשר נוצר יש מאין עם התפתחות מדיום האינטרנט והיווצרותן של סיטואציות חדשות אשר דורשות יצירת דין חדש בדמות פרשנות חדשה למשפט הקיים או אף חקיקה חדשה. הכוונה לשאלות משפטיות בדבר קישורים (links) בין אתר לאתר, שאלת סמכות השיפוט על פעולה שהתבצעה באינטרנט – באיזה מדינה התקיימה הפעולה וכיו"ב. שאלת האנונימיות על גבי הרשת היא אחת משאלות אלה.
גולש על גבי רשת האינטרנט נהנה מאפשרות ביצוע פעולות רבות מאוד על גבי הרשת, החל מאיסוף חומר ומידע מאתרים שונים ברחבי העולם, דרך שיתוף קבצי וידאו או שמע, העברת ביקורת על שנאמר באתרי הרשת, בדמות תגובית (talkback), ועד ביצוע עסקאות מסחריות כמו רכישת שירותים ומוצרים ותשלום חשבונות לרשויות. גולש כזה נהנה לרוב מאנונימיות מלאה (באתרים אשר אינם דורשים הזדהות מיוחדת) או מאנונימיות חלקית (כאשר נדרש שימוש בשם כינוי), בהתנהלותו ברשת, תודות לעובדה שהוא מתחבר לרשת באמצעות גוף נפרד – ספק האינטרנט, ולדיני הגנת הפרטיות אשר קיימים בשיטות המשפט של המדינות המפותחות אשר מתירים ולעיתים אף מחייבים את אותו ספק האינטרנט שלא לגלות את זהותו של אותו גולש לכל גורם שלישי.
אנונימיות זו מקלה על הגולש פעמים רבות לגשת למידע אשר הזדהותו היתה מקשה על הגישה אליו, כמו למשל מידע מרשויות מדינה אשר כעת חשוף יותר לקהל הרחב, או מידע אשר גישה אליו מלווה בבושה כמו מידע לגבי מחלות או בעיות נפשיות. בנוסף, מאפשרת אנונימיות זו לגולש להרחיב את חופש הביטוי שלו ולהביע את עצמו על גבי דפי הרשת מבלי חשש לרדיפה, או להשלכות שליליות עליו מצד הרשויות השונות או מקום עבודתו בשל מעשיו אלו.
מאידך גיסא, אין ספק כי מצב זה סופן בחובו בעיות קשות מאוד של שימוש לרעה ברשת, וניצול האנונימיות לצורך ביצוע פעולות אסורות הן על פי המשפט האזרחי כמו גניבה, והפרת חוזים, הפרת זכויות יוצרים וקניין רוחני, והן על פי המשפט הפלילי כמו הימורים ופדופיליה.
אך אנונימיות זו אינה מוחלטת והמשפט מודע לבעייתיות אשר היא גורמת. לפיכך מכיר המשפט בכך שבנסיבות מסוימות נסוגה הזכות לפרטיות של גולש מסוים מפני דרישות הדין. פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט – 1969 מתירה, למשל, לחדור למחשב של חשוד ואף לבצע חדירה למחשב והשגת מידע במקרים של חשד לעבירות מסוימות לרבות עבירות על חוק המחשבים תשנ"ה 1995. מנגד הצעת חוק מסחר אלקטרוני התשס"ח – 2008 אשר מבקשת להסדיר את המסחר על גבי רשת האינטרנט ולקבוע תוקף משפטי לחוזים הנחתמים באופן אלקטרוני, מגבילה את אחריותו של ספק שירותי אינטרנט (אירוח, אחסון או גישה) מאחריות בנזיקין או בקניין רוחני, אם עמד בתנאים ספציפיים בחוק וקובעת מפורשות את חובתו של ספק אינטרנט לשמור על זהות כל גולש המקבל ממנו שירותים בסוד אלא אם התיר לו אותו גולש או אם הוא מחויב על פי דין או צו של בית המשפט. באופן זה באה הצעת החוק להגן על ספקי שירותי האינטרנט מפני תביעות הן מצד הנפגעים מפרסום מסוים אם לא גילו את זהות הגולש והן מפני הגולש בשל הפרת פרטיותו. הצעת החוק, שעדיין אינה מחייבת משפטית, קובעת כי חשיפת זהותו של גולש על ידי בית משפט תיעשה מקום בו קיים "חשש של ממש" לביצוע עוולה אזרחית.
בתי המשפט מכירים בצורך בחשיפת זהותו של גולש ברשת במקרים מסוימים, אך אינם ששים לפגוע בפרטיותו של גולש, כל אימת שהם מתבקשים לעשות כן. צווי בית משפט המורים על חשיפת זהות גולש ניתנים בהתקיים מערך נסיבתי המצדיק זאת. בעת השיקול האם לצוות על ספק אינטרנט לחשוף את זהותו של גולש צריך בית המשפט לערוך את האיזון הראוי בין זכותו של הגולש לפרטיות וחופש הביטוי שלו המעוגנים בדין, אל מול העבירות הנטענות נגד אותו הגולש וזכותו של המבקש בגילוי המבוקש. השאלה טרם הגיעה לדיון בפני בית המשפט העליון ואין תמימות דעים בין בתי המשפט המחוזי והשלום השונים לגבי הנסיבות המצדיקות חשיפת זהותו של גולש.
הגישה "המחמירה" גורסת כי לא פוגעים בפרטיותו של גולש אלא אם עשויה לקום אחריות פלילית כתוצאה מן המעשים וגם זאת רק אחרי שהוכח כי הנפגע פנה על גבי הרשת לאותו הגולש וביקש ממנו להזדהות. מנגד קיימת הגישה המקלה יותר המותירה את שיקול הדעת לחשיפה בידי השופט אשר יעשה כן אפילו במקרה של עוולה אזרחית, אם ראה כי קיימת עילת תביעה לכאורה אם תתגלה זהות הגולש ואם קיים "דבר מה נוסף" המצדיק את חשיפת זהות הגולש כמו חוסר תום לב, מידת הפגיעה, זהות הנפגע, עניין לציבור, משך הפרסום, טיבו של האתר, המשקל שמיחס הקורא לידיעה וכיו"ב.
כיום עושים בתי המשפט שימוש בשתי השיטות כשהם מאזנים בין כל הגורמים על פי נסיבות כל מקרה ומקרה, ואף נוקטים באמצעי זהירות נוספים כמו חיוב מבקש החשיפה בהפקדת ערובה לפיצוי נזקים אשר עלולים להיגרם לגולש את זהותו הם מבקשים לחשוף, כתוצאה מצו בית המשפט.
אין ספק כי נושא האנונימיות ברשת כמו גם סוגיות משפטיות אחרות אשר עולות כתוצאה מהשימוש הרחב באינטרנט עוד יידונו רבות ויעברו שינויים ותהפוכות אך לדעתנו זוהי התפתחות בלתי נמנעת של המשפט והתאמתו, גם אם באיחור מסוים, לטכנולוגיה הדוהרת קדימה בצעדי ענק.
למידע נוסף או שאלות בנושא ניתן לפנות למשרדנו
