כשאת אומרת "לכל היעדים" – למה את מתכוונת?

החודש אושר הסכם פשרה בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד חברת אורנג' בגין תכנית שכונתה "Simple 4U", שכללה 300 דקות שיחה בחודש לרשת אורנג' ו- 1400 דקות שיחה בחודש ל"כל היעדים" בעלות קבועה של 229 ₪ לחודש. מי שמנצל על פי התכנית יותר מהדקות האמורות, מחויב בתשלום עלות חריגה.
לטענת המבקשים, שיחות שבוצעו לרשת אורנג' נגרעו על ידי המשיבה תחילה מתוך מסגרת הדקות "לכל היעדים" ורק לאחר שזו נוצלה במלואה נגרעו שיחות שבוצעו לרשת אורנג', אם בכלל, מתוך החבילה הייעודית לכך בת 300 הדקות. כל זאת, חרף תנאי התכנית ובניגוד להסברי נציגי המשיבה, לפיהם יש לגרוע תחילה דקות שיחה ליעדי אורנג' מן החבילה הייעודית לכך ורק לאחר מיצויה של זו לגרוע דקות אלה מן החבילה שנועדה לשיחות ל"כל היעדים". בכך, הוקטנה משמעותית מסגרת הדקות ליעדים האחרים, והמשתמשים נכנסו לחריגות בדקות השיחה שלא היו נכנסים אליהן לולא שיטת ההפחתה האמורה, ושלמו בגין אותן חריגות סכומים משמעותיים של עשרות ואף מאות שקלים.
המבקשים, טענו כי ההתנהלות המתוארת עולה כדי הפרת חוזה, הטעיה (חוזית ונזיקית), חוסר תום לב ועשיית עושר ולא במשפט. המבקשים עתרו לפיצוי בגין הנזקים הממוניים שנגרמו להם ולחברי הקבוצה – אותם אמדו, בהיעדר נתונים, בכ-123 מיליוני ש"ח. כן עתרו לצו עשה שיורה למשיבה לשנות את אופן זקיפת דקות השיחה ליעדי רשת אורנג' כך שאלה ייגרעו תחילה ממסגרת הדקות הייעודית ליעדי אורנג' ורק לאחר מכן ממסגרת הדקות ל"כל היעדים".

לאחר החלפת כתבי טענות הגיעו הצדדים להסכם פשרה על פיו חושב סך הנזק ללקוחות מההתנהלות המצויינת לעיל, ועל פיו תשיב אורנג' לכל הלקוחות אשר שלמו בגין חריגה, כאשר נשארו להם "דקות אורנג'" לא מנוצלות, 62% מן החריגה ששלמו, באמצעות זיכוי לחשבונית החודשית שלהם, כאשר הלקוחות אשר אינם עוד מנויים של החברה יקבלו את ההחזר בתשלום אלא אם נזקם נמוך מ- 80 ₪. היתרה של התשלום שלא אותרו דורשיו, או שסכומיו פחתו מ- 80 ₪ תועבר לשתי עמותות שהוסכמו על הצדדים.

בית המשפט לא מיהר לאשר את הסדר הפשרה. עלינו לזכור כי הסכם פשרה הוא הסכם שמתקבל בין תובע ייצוגי אחד וערכי דינו ובין החברה, אך הוא בא לתקן עוול שנגרם לקבוצה גדולה של אנשים, ועל כן בית המשפט אמון על שמירה כי ההסכם יישקף נכונה את הסיכויים והסיכונים בתיק, ושהפשרה תהיה הגונית, סבירה וברת ביצוע בנסיבות הקיימות. בית המשפט מינה רואה חשבון על מנת שיבדוק את סכום הנזק שחושב על ידי הצדדים, את כמות הלקוחות שניזוקו אשר עדיין לקוחות החברה, את כמות הלקוחות שניזוקו אשר אינם לקוחות החברה, ואת הנזק הממוצע לכל סוג של לקוחות. כן, ביקש בית המשפט מן הבודק לבחון אם הפשרה היא ברת ביצוע והגיונית וכי ניתן באמת לכמת את הנזקים ולאתר את הניזוקים.
הבוחן מצא כי הפשרה היא ברת ביצוע וכי ממוצע הנזק שנגרם ללקוחות שעזבו את החברה עומד על 36 ₪. לפיכך קבע בית המשפט כי יש לפצות לקוחות כאלו החל מגובה נזק של 20 ₪ ולא 80 ₪ כדי שקבוצה זו לא תקופח לחלוטין.

לבסוף, שמר בית המשפט על סבירות הפשרה גם מכיוון העמותות. כאמור תרומה היא פתרון יעיל ויפה במיוחד במקרים קשים ליישום של תובענות ייצוגיות אך על תרומה יש לפקח בארבע עיניים כדי לוודא שבחירת העמותות על ידי הצדדים ראויה ומשרתת את עניינם של חברי הקבוצה. על כן דרש בית המשפט מן הצדדים להגיש תצהיר המבהיר כיצד בחרו את העמותות ומה הקשר של כל צד לעמותות האמורות (אם בכלל), והגשת תצהיר מטעם אורנג' בו היא מתחייבת כי התרומה בתיק אינה חלק ממכלול התרומות השנתי של החברה, אלא מעבר לו, וכי אין לחברה הסכמה או התחייבות קודמת לביצוע התרומה הזו. בנוסף העמותות שצריכות לעמוד בדרישות הדין מעמותה המקבלת תרומות צריכות אף הן להצהיר כמה תרומות קיבלו במסגרת תובענות ייצוגיות וממי, ולפרט כיצד תעשה שימוש בתרומה ולדווח שכך עשתה לאחר מכן.

אנו רואים כאן כי דין התובענות הייצוגיות בישראל הולך ומשתכלל. נושא שהיה בחיתוליו לפני עשור, הופך להיות שגור ורלוונטי ככל שעוברות השנים, וככל שהזמנים מתקדמים תובענות ייצוגיות רבות יותר מגיעות אל קו הסיום ומעשירות את הניסיון של הדין הישראלי בנושא. אנו תקווה שהתחום ישתכלל ויהפוך לכלי יעיל ואפקטיבי לשמירה ולמניעה של פגיעה בציבור הצרכנים בעתיד.

השארת תגובה